זב”לא (ראשי תיבות: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד) הינו הסדר ייחודי לבחירת בוררים בסכסוכים, שמקורו במשפט העברי במסכת סנהדרין דף כג’ א’ שם נאמר: “דיני ממונות בשלושה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררים להן עוד אחד”. משמעותו היא שכל צד מביא את הבורר שלו, הבוררים שומעים את הראיות ביחד עם הבורר הנוסף, ולאחר סיום שמיעת הראיות מנסים השנים להגיע לפסק מוסכם. אם אינם מסוגלים לכך, ימונה בורר שלישי, ושני הבוררים ינסו לשכנע אותו בצדקת עמדתם, והוא אשר יכריע ביניהם.
לדוגמא:
משלא הגיעו הבוררים להסכמה ביניהם, פנו הם לבית-המשפט או לזבריקו מרכז בוררות בבקשה למנות בורר שלישי בהתאם להסכם הבוררות. הבורר השלישי אשר מונה על-ידי בית-המשפט או זבריקו מרכז לבוררות נתן את דעת הרוב והבוררים נתנו בזכותו הכרעתו פסק בוררות המחייב את הצדדים.
אך כאשר הבורר השלישי שמתמנה הינו בורר נוסף, ולא בורר מכריע, נותר בידי בוררי הזבל”א, בפועל, תפקידם השיפוטי, ושלושת הבוררים מהווים יחדיו את טריבונל הבוררות. לפיכך, עליהם לפעול ללא משוא פנים, ללא פניות וודאי שאינם יכולים להזדהות עם אחד הצדדים ולייצג כל אחד את מי שמינהו. נדרשת מהם נייטרליות, שכן הם ממלאים תפקיד מעין-שיפוטי.
