תיקון מספר 2 לחוק הבוררות, שחוקק ב 2008, חולל חידוש מהותי בהליכי הבוררות.
ערעור לפני בורר (תיקון מס’ 2) תשס”ט-2008
21א. (א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר –
(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;
(2) יחולו הוראות התוספת השניה נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השניה, והכל אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת.
(ב) הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור, ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה “פסק בוררות” יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו.
(ג) קבעו צדדים כאמור בסעיף קטן (א) –
(1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו-(10) בלבד;
(2) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות.
התיקון קבע, בין היתר, את האפשרות לערער על פסק בוררות, הן בפני הרכב של בוררים שיישבו בערכאת ערעור {ערעור פנימי} והן בפני בית-משפט בבקשה לרשות ערעור, והכל בנפרד מהעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, העוסקות במקרים שבהם רשאי בית-המשפט לבטל פסק בוררות.
האפשרות לערער על פסק בוררות, בין בפני בורר ובין בפני בית-משפט , הפכה את הליך הבוררות חלופה מצוינת וראויה עוד יותר לפתרון סכסוכים מלא ויעיל מחוץ למערכת בית המשפט.
לשם יצירת זכות הערעור, על הצדדים לקבוע בניהם בהסכם או בסעיף בוררות שבהסכם כי ניתן יהיה לערער בפני בורר. במקרה כזה, חובה על הבורר לנמק את פסק הבוררות הניתן בהתאם לסעיף 21א(א)(1) “ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;”, ועל הליך הערעור יחולו הוראות חוק הבוררות החלות על בורר בערכאה ראשונה, בשינויים המחויבים.
פסק הבוררות בערעור צריך להינתן בתוך חודשיים ממועד סיום הליך הערעור, ועל הבורר לנמק את פסק הבוררות.
ערכאת הערעור יכולה להיות מורכב מבורר יחיד, ואף משניים או משלושה בוררים, הכל כפי רצון הצדדים.
“בזכות התיקון לחוק הבוררות, רשויות ממשלתיות שביכרו בעבר שלא להפנות מחלוקות לבוררות אלא העדיפו להעבירן לבתי-משפט, מסמיכות ביתר קלות להליכי בוררות הכוללים זכות ערעור. “
