בבית המשפט המחוזי בירושלים, נדונה בקשה לביטול פסק בורר

בבית המשפט המחוזי בירושלים, נדונה בקשה לביטול פסק בורר, ולמולה בקשה לאישור פסק בורר ראו: (ראו: הפ”ב (מחוזי י-ם) 38737-05-14‏ ‏חברת אלחיאת להשקעות בע”מ נ` אל-רחמן שרותי רפואה בע”מ (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 31.5.2015); הפ”ב (מחוזי י-ם) 9462-05-14 אל רחמן שרותי רפואה בע”מ נ` חברת אלחיאת להשקעות בע”מ (פורסם ב”נבו”, ניתן ביום 31.5.2015)).

קובע בית המשפט מפי השופט ב`גרינברגר, כי כפי שנפסק לא אחת, העיקרון המנחה את בתי המשפט בבקשות ביטול המוגשות נגד פסקי בוררות הינו, כי הן אינן מיועדות לשמש ככלי לערער על תוכנו. על כן, גם במצבים בהם ברור לבית המשפט כי מסקנה עובדתית או משפטית של הבורר הינה מוטעית, לא יתערב בית המשפט בפסק דינו, מאחר שאין זה תפקידו לפי חוק הבוררות וכי עם כניסתו לתוקף של חוק הבוררות חלפה מן העולם טענת “הטעות על פני הפסק” כעילה לביטולו.

לחיזוק עמדתו לפיה כאמור אין זה מתפקידו של בית המשפט להתערב במסקנה משפטית או עובדתית של הבורר, מביא בית המשפט לדוגמא, דברים שנאמרו ברע”א 3680/00 גמליאלי נ` מגשימים, פ”ד נז (6) 605, 616–617:

“התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית על עילות הביטול…בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא – אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו”.

כן מציין בית המשפט, נקבע בע”א 823/87 דניה סיבוס חברה לבניה בע”מ נ` ס. ע. רינגל בע”מ, פ”ד מב (4) 605, 612, כי: “מגמת בית המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר.”

במקרה דנן – בעניין חברת אלחיאת להשקעות בע”מ נ` אל-רחמן שרותי רפואה בע”מ -קובע בית המשפט, כי הטענות שנטענו באריכות רבה על ידי המבקשים, היו רובן ככולן טענות ערעוריות, שאין מקומן במסגרת הליך לביטול פסק בורר ועל כן כפי שנפסק ב-הפ”ב (י-ם) 7293-02-12 מרדכי אביב, מפעלי בניה בע”מ נ` הרב שמואל נחם (30.12.12), אין בידי בית המשפט אף לקבל את הטענה לפיה הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו (סעיף 24(5) לחוק הבוררות). זאת ועוד, קובע בית המשפט בצטטו מספרו של ישראל שמעוני אופק חדש בבוררות: דיני בוררות עם ערכאת ערעור 293 (209):

“[…] בדומה לבית משפט, בורר אינו חייב לפסוק בכל טענה שנטענה, חשובה או בלתי חשובה, עיקרית או חלופית, שבעל דין שוטח לפניו, ורשאי הוא לתת דעתו על הטענות הצריכות לדעתו להכרעה ולא לעמוד על האחרות. הלכה היא, כי יש בעצם קבלת עמדתו של הצד השני על ידי הבורר משום הודעה על דחיית טענותיו של הטוען מנגד.”