הקבלן בבית שמש – וערכאת הערעור בהסכם הבוררות

גמישות אל מול פסקי הבוררות – ערכאת הערעור
נתחיל במעשייה על קבלן גדול וידוע שם – מעשיו היו כדלקמן: לקבלן היה פרויקט נדל”ן רב ממד, ועל כן רצה לאכלסו באוכלוסייה דתית, בבית שמש. הקבלן, על פי כן פנה לרב “גדול” של אוכלוסייה דתית זו (אנגלוסכסון) בבית שמש, ושאל באם ירצה להפנות חברים מקהילתו לעבר פרויקט הנדל”ן מסיבות אלו ואחרות. באם הרב יסכים לעניין, יאפשר לו הקבלן הנחה של כ-20% ברכישת דירה בפרויקט. כך שלפנינו מצב בו מחד מקבל הקבלן גישה לפרוספקטים כדאיים לפרויקט נדל”נו, ומאידך מתאפשר לרב לקבל מידה מסוימת של הנחה בעת (ואם) שייבחר לרכוש דירה בפרויקט.
הנזכרים לעיל, הקבלן והרב חתמו על הסכם שכזה – ונכללה בו תניית בוררות, ספציפית לדין תורה. כך שאם במקרה יש קונפליקט – במקום לגשת כך לערכאה משפטית, ייפתרו זאת השניים בתלם הבוררות – בנתיב שהוגדר מראש על ידי השניים, ספציפית לממד בוררות שעוסק בדין תורה – אשר יש בו גמישות מן הקופסא החוקתית הנמדדת בבית דין ממלכתי – כיוון שהדין המוחל, הוא במשקל דין תורה – גם אם מערכת החוק “הרשמית” לא עוסק באופן “רשמי” בדיני תורה, ויש תיעדוף לדינים אזרחיים. זאת על פי תיקונים חוקתיים מסוימים, שכן במערכת משפט רגילה – גם אם שופט מתבקש לשפוט בדרך מסוימת של דין תורה עברי – היו מקרים מעולם, המדווחים במאמרים אקדמאיים כאלה ואחרים – שהראו כי יש לשופטים מסוימים את חופש הבחירה דווקא להימנע מכך ולבחור בדרך של שיפוט לפי פילוסופיה אזרחית כזו או אחרת, אם נרצה להגדיר זאת כך – מאשר זו של דין תורני – ועל כן ניצלו (חלק מהם יכולת זו). בעוד שכאשר מדובר בבוררות על פי תקן דין תורה – הרי שהדגש הוא על פי אמות מידת הדין העברי.
נוסף על כך – היה מותנה בתניית הבוררות לדין התורה – אפשרות ערכאת הערעור על הבוררות. האפשרות הזאת מתאפשרת במסגרת תיקון 12 לחוק. על כן – באם יתרחש קונפליקט, ואחד מהצדדים מקבל את ההכרעה לטובתו, באפשרות הצד השני לבקש (ואף להחליט) לבטל את פסק הבוררות – כדרך פונקציה זו של ערכאת ערעור, אותה נסקור בקצרה בשורות הבאות. ובמעשייה שלנו – כך אכן התרחש, שכן כנראה שהתרחש קונפליקט על שום מה בדבר, והלכו השניים, קבלננו ורבנו להליך גישורי על פי תקן דיני תורה – וההכרעה נפלה ויצאה לטובתו של הקבלן.

ערעור על פסק הבוררות
על כן החליט הרב לבטל את פסק הבוררות – וכן, הדבר התאפשר לו, כיוון שישנה אפשרות לערכאת ערעור. הדבר מספר שכאשר מופעלת ערכאה זאת, פסיקת הבוררות מופנה בחזרה אל בית הדין שישב כבורר בהליך הבירורי – ומתוך כך, על בית הדין למעשה לנמק מדוע הכריע מה שהכריע. למעשה, מוטלת על בית הדין – חובת נימוק פסק הדין – ומשאין נימוק בפסק הדין – יש עילה לביטול פסק הדין מתוקף סעיף 21(א) לחוק , כמו גם מתוקף סעיף 24(6), אותם נסביר בזה הרגע.
ראשית כל, כאמור – הרב והקבלן הלכו להליך בוררות – כיוון שהסכמם המקורי לא כובד – ועל כן ניתן להסיק שהרב לא קיבל את הנחתו – ומשום מה בית הדין פסק לטובת הקבלן. ובזה הרגע, כמתוך התוקף של ערכאת הערעור – העביר זאת הרב את העניין לערכאה המשפטית, אל בית משפט השלום שבבית שמש – שם למעשה הם החלו את חובת נימוק פסק הדין – כפי שזו מתבקשת מטעם החוק, וזהו טעמו של סעיף 21(א): “קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;” משמע, באם הגיעה פסיקת הבורר לעניין ערעור בה – הרי שהבורר ייתן דין וחשבון מנומק באשר לפסיקתו – כדי לדעת באם הערעור יכול להניב תוצאה שונה, או שמא הפסיקה הייתה מבוססת על פי עקרונות מבוססים של בוררות, התחשבות מיטיבה והוגנת בראיות והסתמכות על קווי הדין והסמכויות שניתנו לצד הבורר על ידי הצדדים שבאו יחדיו להסכם הבוררות, מטעם לקבל את פסיקתו.
על כן, באם היה וניתן מצב זה ועל הבורר לספק את נימוקו לפסיקה – ולא עשה זאת, אולי כי לא עשה מסיבתו זו או אחרת, או כי לא היה לו נימוק מיטיב – או שמא דווקא כן הביא את נימוקו – אך לא היה זה “מנומק דיו”, נכנס לסיפור סעיף 24(6), לפיו באם הבורר היה צריך לתת נימוק (מתוקף חובת הנימוק) ולא נתן – אכן יש עילה לביטול פסק הבוררות (במסגרת תניית הבוררות באפשרות לערכאת ערור על הבוררות במסגרת תיקון 12 לחוק).
על כן, מתוקף האפשרות לערער על פסק הדין – יישם זאת הרב ובחר בנתיב הערעור – הגיע לבית המשפט השלום, כאמור, שבבית שמש – וכמתוך חובת הנימוק – החזיר בית המשפט את פסק הבורר, לבורר, על מנת שיאפשר ויספק נימוק. על כן – במידה ולא יעשה זאת, לפסק הבורר שהביא אפשרות להתבטל, כמתוקף עילת הנימוק, המתבקשת בעת ערכאת הערעור.
נוסף על כך – על פי מעשייתנו – בית המשפט השלום שבבית שמש, הציע לצדדים להגיע לזבריקו מרכז לבוררות (של זבריקו בוררות) לערכאת ערעור – בו הצדדים יכולים להגיע להליך הרהור. אשר במעשייתנו מדובר למעשה על הליך מהיר “וקצר” של כ-45 יום, כך שעל פי הסיפור הם קיבלו בו פסק בורר “סופי”, לפיו – בסיפורנו, אפשר לכבוד הרב לקבל את ההנחה, בעוד שכל צד נשא בהוצאות באי כוחו.

לסיכום – חשיבות עילת ערכאת הערעור בתהליכי בוררות
על כן – אם נסכם את המקרה שלפנינו לטובת המחשת הנקודה – נדמה שבאם כוללים את ערכאת הערעור – ניתן להגיע למצב בו זה אפשרי להעלות עילות לביטול פסק הבורר – בייחוד אם עולה הפנייה מבית המשפט, לזבריקו מרכז בוררות אחר, אולי באזור ירושלים, אולי אחד כמו של מרכז זבריקו לבוררות בירושלים – כדי לקבל, כאמור תהליכים מהירים יחסית – שאורכם יכול להיות כ-45 יום או אחרת של תהליכי בוררות מקוצרים – ובכך הדבר יכול להניב הכרעות חדשות, בפסקי הבוררות.
מובן כמובן – שאם הגיעו הצדדים למצב בו זה כבר נמצא בערכאת הערעור, עקב כך שלא היה נימוק מספק – שתהליך הבוררות שמרכז זבריקו לבוררות יתבקש לספק, ולאפשר לצדדים – הוא זה שיש נימוק מסודר ומקצועי – כך שאפילו אם כבוד הרב לא מקבל את ההנחה שלו – הוא סמוך ויודע מה הסיבה לכך, על פי ראיות, נימוקים ושאר הליכים מקצועיים שהתרחשו במסגרת הבוררות, על פי הסמכויות שהוקנו למרכז זבריקו לבוררות כך שאין ספק בליבו שראו אותו, את סיפורו ומצבו ובכל זאת החליטו לאפשר או שלא את מה שהוסכם.
הדבר כמובן יכול לחסוך את ההתדיינות המשפטית ההתחלתית – שכן עשו הצדדים את הסכמם בכך שתהיינה תניית בוררות – שתאפשר להם “לחתוך” ישירות להליכי בוררות, במקום להליכים משפטיים – במקרה של קונפליקט ו/או חוסר הסכמה. ומתוך כך שגם כללו את האפשרות לערכאת ערעור, למעשה הוסיפו לעצמם עוד חופש תמרון וגמישות – שכן באם פסק הבוררות לא היה מספק עבור אחד הצדדים, תהיינה אפשרות לקבל אותו ממרכז אחר לבוררות, או גורם בוררות אחר – שאולי תהיה עבורו המלצה ספציפית מבית המשפט – שזה יכול להיות נהדר, כי אם בית המשפט ממליץ – אולי הדבר קורה כיוון שהשופט סמוך ובטוח לפחות במידה יחסית – ש זבריקו מרכז לבוררות בירושלים אכן יכול לספק “את הסחורה”, כלומר – פסק בוררות מנומק, מקצועי ומיושב בדעתו.
זה הכל לעכשיו – תודה על קריאתך.