אין לאפשר לבעל דין לשמור לעצמו זכות השהייה של טענות בדבר ניגוד עניינים של בורר, על מנת שתועלינה במקרה שתוצאת הדיון לא תהיה רצויה * משהביע הסכמתו למינוי הבורר, יוכל לטעון כנגד אישיות הבורר רק אם נתגלה לו מידע מהותי, שלא היה ידוע בעת מתן ההסכמה, או שבמהלך הדיון היה בהתנהגות הבורר כדי להצביע על משוא פניםבקשות לביטול פסקי בוררות נדונים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בפני השופטת רות שטרנברג-אליעז. בקשה כזו, במסגרת המרצת פתיחה 545/97, הוגשה ע”י עמית תעשיות בע”מ ואחרים נגד רוחמה תעשיות ואחרים על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ”ח-1968.
המבקשים (קבוצת “עמית”) והמשיבים (קבוצת (“רוחמה”) התקשרו ב-13.1.94 בחוזה לייצור ושיווק מברשת שיניים מסוג חדשני. המברשת פותחה על ידי קבוצת “ביו-ברש”. קבוצה זו היתה בעלת הזכויות הבלעדיות בפטנט שהועמד על ידה לרשות חברה משותפת. משיבה 1, חברת רוחמה, השקיעה בציוד ובהון סכום השווה ל1.8 מיליון שקל. המוצר יוצר ושווק בארץ ובחו”ל בהצלחה לא מבוטלת.
בסעיף 12ב’ לחוזה קבעו הצדדים, כי כל סיכסוך יימסר להכרעתו של בורר שזהותו תיקבע בהסכמה משותפת. בהיעדר הסכמה: על ידי ראש לשכת עורכי הדין או נשיא לשכת רואי החשבון, “הכל לפי מהות המחלוקת”.
לימים נתגלעו חילוקי דעות בין המבקשים לבין המשיבים. ב-1996 החליטו הקבוצות להיפרד. הצדדים בחרו להתעלם מהוראות אופרטיביות של סעיף הבוררות בחוזה מה-13.1.94 והעבירו את הסיכסוך להליך של פישור ובוררות. ב-22.10.96 חתמו על “כתב הסכמה מינוי מפשרים/בוררים לפתרון חילוקי הדעות”.
המסמך כלל “סיכום עקרונות ותנאי מינוי מפשרים/בוררים”. נתמנו רואה החשבון יאיר רבינוביץ ועורך דין שמעון אלסנר למלא תפקיד מפשרים ובוררים בחילוקי הדעות שבין הצדדים. תפקיד המפשרים הוגדר באופן מפורט. היה עליהם לקבוע את מימצאי ההתחשבנות הכספית והיקף חובותיו וזכויותיו של כל צד כלפי משנהו במישור הכספי. לאחר קביעת הנתונים על ידי המפשרים, הוסכם כי “תושלם עריכת מאזן חברת “ביו-ברייט”. בסעיף 4א’ למסמך נאמר:
“צד שייקבע על ידי המפשרים חייב כסט” בתאריך 27.2.97 את אותו חלק מחובו, הזהה לסכום מלוא תשלומי המס (מס חברות ומס הכנסה…) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק…”
הצדדים אף הסכימו לחתום על שטרי העברת מניות ושטרי שיעבוד ביחס למניות, להבטחת מילוי התחייבויותיהם הכספיות “בהתאם להחלטת המפשרים”.
הוסכם (סעיף 6א’), כי ההפרדה תבוצע באופן שהמשיבים ירכשו את מניות המבקשים, וכי המפשרים יקבעו את ערך מניות המבקשים ב”ביו-ברייט” על פי ערך נכסי החברה והתחייבויותיה. התשלום בגין המניות ייעשה על ידי קיזוז מיתרת חוב המבקשים ל”ביו-ברייט”, ככל שייקבע חוב כאמור על ידי המפשרים. כמו כן הוסדר רישום כל הפטנטים, זכויות ייצור ושיווק לכל העולם והשתתפות בעלויות ההגנה על הפטנטים, לפי קביעת המפשרים.
בסעיף 8 למסמך, עמדו הצדדים על אופן ניהול הפישור וקבעו:
“מוסכם ומובהר מפורשות, כתנאי עיקרי ויסודי למינוי מפשרים, כי החלטתם המשותפת של המפשרים תיחשב כפסק בורר לכל שדבר ועניין, ויהא לה תוקף מחייב ללא עררין. מוסכם מפורשות, כי גם החלטה עתידית של המפשרים שתידרש על ידי תנאי מסמך זה, תיחשב אף היא כפסק בורר לכל דבר ועניין” (סעיף 8ו’).
סעיף 9 מוקדש ל”בוררות”, שכן הצדדים קבעו כי בהיעדר הסכמה והחלטה משותפת של המפשרים תוך הזמן הנתון, ימנו המפשרים בהסכמה בורר, אשר יפעל כבורר מוסכם בהליך בוררות חדש.
בסעיף 8ז’, אישרו בעלי הדין כי ידוע להם שהמפשרים: “בקשרי עבודה ו/או מתן שירותים מקצועיים עם הצדדים ו/או מי מהם, וכי אין בכך כדי להשפיע על שיקול דעתם ומידת האובייקטיביות וההגינות של המפשרים, והצדדים מאשרים כי לא תועלה על ידם כל טענה לעניין ניגוד אינטרסים במעמדם של המפשרים כנותני שירותים לצדדים, לתפקידם ומינויים כמפשרים”.
הליך הפישור התקיים כסדרו. המבקשים הגישו מסמך שכותרתו: “תמצית השגות והערות לכבוד הבוררים – עורך דין אלסנר ורואה חשבון רבינוביץ”. מסמך זה שנכתב על ידי המבקש, נח עמית, מכוון אל “הבוררים המצויים בחומר ובנתונים”. המסמך כולל סיכום טענות המבקשים בבוררות.
לאחר ניהול ישיבות בוררות ב-18.12.96 וב-6.1.97, נתבקשו הצדדים “להמציא לבוררים” עמדתם בנושאים מסויימים. המבקשים עתרו להארכת מועד להגשת עמדתם. “הבוררים” נענו לפנייתם ב-13.1.97. ב-4.3.97 קיבלו הצדדים הודעה בעניין – “הנדון: בוררות בעניין חברת ‘ביו-ברייט’ תעשיות בע”מ – קבוצת ‘עמית’ קבוצת ‘רוחמה'”.
- לא הושגה הסכמה להליך של בוררות, אלא לפישור בלבד. טענה זו לא נתקבלה בהסתמך על האמור בחוזה מה-22.10.96, שבו הוסמכו המפשרים להכריע בעניינים שהוגדרו היטב, בהסכמה. המבקשים אף לא מחו במהלך הבוררות ולא העלו כל טענה בדהדיבר “מפשר”, אלא ממיכלול נתונים המבהירים את כוונת הצדדים ותכלית כתב ההסכמה שנכרת על ידם.
“חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעתם זה הם המטרות, היעדים, האינטרסים, התוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו” (ע”א 4628/93 מ”י נ’ אפרופים שיכון ואיזון (1991), פ”ד מ”ט(2) 311,265).
